אירוח משפחות מהצפון ביישובי המרכז והדרום היה אחת מהתופעות המעודדות במלחמת לבנון השנייה. אלפי משפחות פתחו את שעריהן לטובת אלו שבתיהן הופגזו. רוב המשפחות - המארחות והמתארחות - סיפרו על חוויה חיובית ומעניינת. ואולם, חודשיים לאחר סיום המלחמה, עולים קולות של מספר משפחות שהרגישו דווקא כי הכנסת האורחים שלהן נוצלה לרעה. עובדים ומתנדבים בארגונים שהיו מעורבים בשיכון משפחות בבתים פרטיים, הדגישו כי מספר המשפחות המתלוננות הוא מיעוט, אך הודו שהתופעה קיימת. אסטלה, ילידת אירלנד המתגוררת בתל-אביב, שביקשה לא לחשוף את שמה המלא, ביקשה לארח את תושבי הצפון. למודעה שפירסמה באתר האינטרנט Crisis in Israel נענו אם ושתי בנותיה מחיפה. ואולם, אסטלה התאכזבה מיחס האורחים. "הן באו בלי כסף, אבל התעקשו על ארוחות בשריות פעמיים ביום וכביסה למצעים בכל יום. הוצאתי כמעט 1,500 שקל על אוכל ויציאות. אחרי שבועיים הייתי על סף התחרפנות. לא חשבתי שאיאלץ לממן את הכל. בנוסף הם הרסו לי את הטלוויזיה וקרעו את הערסל שלי". נפגעת נוספת היא רותי (שם בדוי) ממודיעין, עולה מארצות הברית שאירחה בביתה שתי משפחות צפוניות. לטענתה, אחת המשפחות גנבה מביתה רכוש. רותי, שהקבילה בין הגניבה מביתה ל"מנהגם של ישראלים מסוימים שלוקחים מגבות מבתי מלון", לא התחרטה על שהכניסה את האורחים לביתה. "איני רוצה להרתיע אנשים מאירוח זרים. אני חושבת שעשינו מעשה טוב". בידי "הארץ" עדות נוספת של משפחה מירושלים, שזעמה על כך שהאורחים מהצפון לא תרמו לניהול משק הבית. משפחה אחרת סיפרה שאורחיה נהגו בדרך כלל בפראות ואלימות זה כלפי זה. ליאורה זכריה, סוכנת נדל"ן מירושלים שסייעה במציאת דיור לכמאה משפחות מהצפון, נקטה צעדי מנע נגד גניבות וניצול. היא דרשה מהאורחים לחתום על חוזה ועל צ'ק ביטחון בסך 1,000 דולר לפני שנכנסו לדירות. "כשדיברתי עם מבקשי המקלט הרגשתי שרבים מהם הגיעו בהרגשה של 'זה מגיע לי', ללא תחושת אחריות", אמרה. "היתה למשל משפחה בת שמונה נפשות שלא רצו להתפצל, והצלחתי למצוא להם מארחים. אבל הם פשוט לא הגיעו. התקשרתי אליהם, והם הודיעו לי שהחליטו לא לבוא. כשראיתי שאנשים אינם מכבדים את הכנסת האורחים של אחרים או מתייחסים אליה כאל דבר מובן מאליו, אמרתי 'עד כאן'". מלשכת דובר משטרת ישראל נמסר בתגובה כי המשטרה לא אספה נתונים סטטיסטיים על התקריות. "מה היינו יכולים לעשות כדי למנוע גניבה?" שאלה רבקה שרגא מארגון המתנ"סים בירושלים, שסייעה בשיכון כאלף צפונים אצל משפחות מארחות מטעם העירייה. "מה רציתם שנעשה? שנשב בבית, נעקוב אחריהם ונאמר להם לא לגנוב? לא חשבנו בכלל בכיוון הזה ולא שמענו על סיפורים כאלה".